התפתחות החנות – 1940-1999
1940 – 1999
שחר החברה לצרכנות
סופה של מלחמת העולם השנייה וחזרתו של “חופש התנועה” ראו את תחילתה של חברת הצריכה המודרנית המוכרת לנו כיום. משלבים זאת עם תעסוקה בעלייה ותחושת שמחה כללית, פורמט החנות החל להתרחב ולהתגוון במהירות. במהלך חמישים השנים הבאות, הצרכן ימצא את עצמו כעת מתמודד עם שפע של אפשרויות ויצא בראש מעידן של עודף!
לטבול את עצמך בחנויות של התקופה עם רשימת ההשמעה שלנו מסוף המאה ה-20!
שווקים, סופרמרקטים, היפרמרקטים!
האם המחסור במזון ברחבי אירופה במהלך המלחמה יצר את הבסיס להנחה? ייתכן מאוד! או שמא כוח הקנייה הנמוך של אוכלוסייה מובסת הוא שיצר את הרעיון הזה במוחם של האחים אלברכט? כמעט בטוח! כשתיאו וקארל אלברכט השתלטו על החנות הקטנה של 100 מ”ר של אמם ב-1946, איש לא ציפה מהם לשנות באופן קיצוני את עולם הקמעונאות ; אבל זה בדיוק מה שהם עשו…
כשהידיים שלהם נאלצו בתחילה בגלל כמויות מוצרים מוגבלות, האחים קיבלו השראה מהחסכנות שלאחר המלחמה בגרמניה והסתפקו במינימליזם ולא בשקע המודרני והחדשני לו קיוו כשהם השתלטו לראשונה על העסק. החיים בגרמניה שלאחר המלחמה היו קשים ועיצבו את הדרך שבה האחים עשו עסקים. היה להם מעט כסף בעצמם ויכלו להרשות לעצמם רק להציע פריטים בסיסיים ובסיסיים. עם זאת, דברים השתנו עבור האחים בטעות כאשר הם נתקלו במודל עסקי מבריק: הציעו את היסודות במחיר זול, ואנשים יבואו. הם התחילו לקצץ בעלויות ובזבוז כבר מההתחלה, וזה כלל לחתוך את מה שהיה מחזה נפוץ בחנויות מכולת עד אז: פקידת הדלפק. האחים אלברכט הרימו את המסורת האמריקאית של שירות עצמי, מה שאפשר להם לקצץ עוד יותר בעלויות. זהו נוהג שאלדי משתמש בו עד היום בכך שלקוחות משלמים את המצרכים שלהם!
ברחבי קנדה וארצות הברית סופרמרקטים התפשטו במהירות עם צמיחת הבעלות על רכב ופיתוח פרברים לאחר מלחמת העולם השנייה. כמה שנים לאחר מכן, הם החלו לגדול להיפרמרקטים ברחבי העולם, ודחפו את הדגמים המוקדמים יותר לקיצוניות. בצרפת, רשת הסופרמרקטים Carrefour הקימה את הראשון מבין הענקים החדשים הללו ב-Saint-Geneviève-des-Bois. הפורמט החדש הזה כלל 18 קופות אוטומטיות עם מסוע, 400 מקומות חניה, משאבת בנזין, קווים וקווים של עגלות קניות, המון מבצעים ומחירים נמוכים. אבל מעל הכל, תוצרת טרייה, מצרכים, טקסטיל ומכשירי חשמל ביתיים כולם תחת אותה קורת גג יצרו את השילוב המושלם של בחירה ונוחות. חווית הלקוח בסופרמרקט השתפרה עבור אוכלוסיית עובדים שלא היה לה זמן לבזבז ורוצה הכל תחת קורת גג אחת. עם התארכות ימי העבודה, הגיע הזמן גם לנקוט בפעולה לגבי שעות הפתיחה של החנויות. בשנת 1946 הציגה רשת חנויות הנוחות “7 Eleven” את שעות הפתיחה המורחבות הראשונות של 7:00 עד 23:00 ואת “שבעת הימים בשבוע” המפורסמים, וחוללו מהפכה בחוויית הלקוח.
מהפכת התשלומים
בתקופה זו התחוללה מהפכה גדולה נוספת. בשנת 1949, פרנק מקנמרה ושותפו העסקי ראלף שניידר יצרו את הדוגמה הראשונה לכרטיס האשראי – “המועדון של דיינרים”, שאפשר ל-200 חברים לסעוד באשראי ב-27 מסעדות בניו יורק. זמן קצר לאחר שעלה כרטיס הדיינרס קלאב למקום, השיק בנק אוף אמריקה את הגרסה הראשונה של כרטיס האשראי, כדי לאפשר למשתמשים לשאת יתרת כרטיס אשראי מחודש לחודש. בשנת 1966, הם הוציאו את BankAmericard המפורסם.
דרך חדשה ומרגשת זו לשלם לוקחת אותנו לשנת 1969 כאשר הרצועה המגנטית המודרנית הומצאה על ידי מהנדס IBM בשם פורסט פארי. הוא יצר דרך להדביק פס מגנטי לכרטיס פלסטיק וההמצאה אומצה עד מהרה על ידי חברות כרטיסי האשראי ככלי לנוחות ולביטחון.
מהפכת התשלומים הזו ראתה מהפך גדול עוד יותר כאשר הותקנה כספומט הכספומט הראשון; אמר שהיה בשנת 1967 על ידי בנק ברקליס בצפון לונדון על ידי ג’ון שפרד-בארון וצוותו. בארון היה מתוסכל מכך שהוא לא יכול לפדות את הצ’קים שלו לאחר סגירת הבנקים (זו הייתה לעתים קרובות הפעם היחידה שהוא היה פנוי לעשות זאת). בהשראת הרעיון של מכונות אוטומטיות לשוקולד, הוא הגה תוכנית ליצור מכונה המוציאה מזומנים במקום שוקולד!
עד שנת 1973 אפשר היה לשלם על רכישות ללא המזומנים הרגילים, ושנה לאחר מכן, בדיוק עם הקמת האינטרנט, המציא רולנד מורנו את הכרטיס החכם, מבשר הכרטיס בו אנו משתמשים עד היום. מכאן יצאו מספר שלבים: ב-1980 הופיעו מסופי התשלום האלקטרוניים הראשונים; בשנת 1986 שווק הכרטיס החכם הראשון של CB, ובשנה שלאחר מכן שולבה בו הולוגרמה כדי לשפר את האבטחה ולהגן על המחזיק.
בשנת 1990, צרכנים נאלצו להזין קוד בן 4 ספרות כדי לשלם עבור הרכישות שלהם, ושש שנים לאחר מכן, מוקד CB איפשר להם להפסיק את התשלום במקרה של אובדן או גניבה. בשנת 1997 יצא הכרטיס החכם, המצאה צרפתית, לכל העולם והושק הכרטיס הבינלאומי הראשון למשיכת מזומנים.
זה היה מסע ארוך עבור כלי שחולל מהפכה בתהליך הרכישה בחנות. זה שינה באופן דרסטי את סעיף ה”צ’ק אאוט” של נקודות מכירה קמעונאיות, כאשר הקופות עוברות במהלך 30 השנים הבאות מתשלום ב”מזומן” למערכת התשלומים המודרנית שאנו מכירים עד היום. ב-1973 ראינו את כניסת הברקוד, (שפטנט על ידי שני סטודנטים אמריקאים ב-1952) ואת המצאת קוד UPC (הספרות הקטנות מתחת לקווים האנכיים). הקידוד הזה הפך לנפוץ וזיהוי המוצר האיץ את תהליכי נקודות המכירה. הם שמורים בתחילה לתיוג קרונות רכבת, לבסוף השתמשו בהם בסופרמרקט Commander Systems בשנת 1974 על חבילות של מסטיקים!
עדיין פחות יקר משבבי RFID – אבל לכמה זמן? זה נשאר הכלי האוניברסלי לתיוג מוצרים, קל לשימוש עבור אנשי מקצוע כמו עבור לקוחות כדי לחסוך זמן בקופה. הברקוד הוא מהפכה אמיתית בחוויית הלקוח, אבל כזו שאנחנו כמעט ולא מדברים עליה!
הרגישו וחזרו!
בנוסף לשינויי התשלום הללו, חלה תקופה זו גם שינוי עמוק בגישות השיווק, שהפכו ממוקדות יותר ויותר. בפרט, תוך שילוב החושים והשיטות להפעלתם, החל השיווק החושי בפיתוח ‘פרסונליזציה’ חדשנית.
מבחינת האווירה, חלק מהחנויות התרגלו להשמיע מוזיקה בזמן שלקוחותיהן קנו, על מנת לבדר אותם וכמובן לעודד אותם להישאר כמה שיותר זמן בחללי המגורים החדשים הללו. עם זאת, המשאבים הטכנולוגיים של אותה תקופה גרמו לכך שחנויות קמעונאיות נאלצו להעסיק מישהו שידאג לשידור רציף של מוזיקה. כאן נכנס לתמונה מוזק (המבשר של Mood Media), וב-1954 הוא המציא את הקלטת המוזיקלית האינסופית הראשונה שכיסתה “אוטומטית” את משך חווית הקנייה.
בשנת 1992, Abercrombie & Fitch הפך לאחד השחקנים הגדולים בתחום זה כאשר הם מיקומו מחדש את החברה כדי להתמקד בשיווק חושי. שילוב של תאורה, מוזיקה וחתימות ריח , נקודות המכירה הפכו לדוגמאות ממשיות לאטרקציה, ותוצאות המכירות עלו באופן משמעותי, והעניקו בולטות עוד יותר לחשיבות האווירה בחנות, השיווק החושי והשפעתה על הצריכה הכוללת.
בצרפת, Mood Media חידשה את עיצוב הסאונד על ידי יצירת רשימות השמעה מותאמות אישית , עם Celio ו-Sephora כלקוחותיה הראשונים. זה כלל עבודה על מיקוד מדויק של לקוחות ומתן להם מוזיקה שתואמת את הציפיות שלהם. בתחילת שנות ה-90 הופיעו גם מסכי נקודות המכירה הראשונים, בעיקר למטרות פרסום, ואלה היו אמורים להתפשט בשנות ה-2000, ולמצוא שימוש אחר לגמרי.
שיווק חושי מאפשר “לבדר” את הלקוח בנקודת המכירה, אך הוא לא מונע מהקמעונאים לשאול את עצמם שאלה פשוטה וחשובה ביותר: איך גורמים ללקוחות לחזור לחנות? תעשיית התעופה, שנידונה לתחרות מוגברת כתוצאה מהדה-רגולציה, סיפקה את התשובה הראשונה. בשנת 1981 השיקה אמריקן איירליינס את תוכנית הנוסע המתמיד, תוכנית תגמול ללקוחותיה הטובים ביותר.
כפי שכבר הבנתם, תוכניות הנאמנות האמיתיות הראשונות הושקו זה עתה, והן התפשטו במהירות למגזרים אחרים, החל בתעשיית המלונאות (Holiday Inn ומריוט – 1983), דרך השכרת רכב (National Rental Car – 1987) ל-Groupe קזינו ו”היתרון המועדון” שלו. שמות גדולים אחרים בקמעונאות הצרפתית הגיעו במהרה, כמו גלרי לאפייט ו-BHV בתחילת שנות ה-2000.
בניית נאמנות לקוחות הופכת לאחד האתגרים הגדולים בעולם צרכני מובהק שבו התחרות הולכת וגוברת ואחסון נתונים דיגיטליים מתקדם מיום ליום. ללקוחות ניתנת האפשרות ליהנות מהצעות הנחות המאפשרות להם לרכוש מוצר ללא תשלום, כפרס על רכישות קודמות! איזו חוויה!
ענק בשוט…
חמישים השנים הללו הניחו את היסודות לחברת הצריכה המודרנית. גודל החנויות הקמעונאיות גדל עוד יותר כדי לעודד גם את המעמדות החברתיים הפחות אמידים לקנות ולבלות. מעבר לגורמים אלו, חווית הלקוח הופכת מרכזית בקבלת ההחלטות של מפיצים וקמעונאים. אם לא היום, אף עידן אחר לא היה כל כך פורה לצריכה, מותאם על ידי תשומת הלב המיוחדת שהוקדשה לחוויית הלקוח. משנות ה-70 ואילך, הפורמטים התייצבו והחידושים הפכו נדירים יותר, אז הגיע הזמן למצוא דרכים חדשות למשוך אנשים לנקודת המכירה!
השנים שבין 1970 למאה ה-21 היו השנים האחרונות של קמעונאות פיזית לחלוטין, שבהן כולם נאבקו למצוא דרך להשיג, להבין, לבדר ושימור לקוחות, תוך שימוש במודלים שיווקיים מדויקים יותר ויותר ובכלים טכנולוגיים יעילים ומאובטחים. אבל מאחורי הקלעים מתחוללת מהפכה וענק שוטט: האינטרנט עובר דמוקרטיזציה ומסחר אלקטרוני יכול פתאום לצוץ מהצללים…